להיות בארון אומר, בין היתר, לשמור את הזהות שלנו בסוד ולהמנע מלדבר ולחלוק. ההמנעות הזאת גורמת לנו לשמור לעצמינו רגשות, פחדים, שאיפות ואפילו את היום יום שלנו, בעקבות כך תחושת הבדידות גדלה. לפעמים אלו אנחנו שלא שלמות.ים עם אותה זהות לא נורמטיבית (עוד לפני הסביבה). תחושת הבושה, הביקורת העצמית והאכזבה העצמית מונעות מאיתנו לחלוק, להיתמך ולהעזר.
המחשבה הראשונה שעולה לרובנו כשהמושג "להיות בארון" עולה הוא הארון הלהטב"קי, אבל זהו לא הארון היחיד. הגדרה לארון שאני מאוד אוהבת (וכבר לא זוכרת איפה שמעתי) היא שיציאה מהארון הזה למעשה להגד לחברה ולמי שסביבנו "היו לכם.ן ציפיות ממני, אני לא עומד.ת בהם". ההגדרה הזאת למעשה מרחיבה את המשמעות של ארון מעבר לארון הלהטב"קי המוכר. ארונות נוספים שאליהם אני מתייחסת ושמכילים בתוכם את אותם הקונפליקטים, השיפוטיות מהחברה, החששות והיציאה מהנורמה הם עולם הא-מונוגמיה, בדס"מ, יציאה בשאלה, חזרה בתשובה וכמבן שיש עוד.
דבר שחשוב לי לציין זה שמבחינתי יציאה מהארון היא לא הכרח אבל כן כדאי לשאול את עצמינו מה הם הרווחים והמחירים שלנו מכל בחירה ולבחון מה ישרת אותנו טוב יותר ברצון לחיים מלאי סיפוק, תחושת שייכות וקבלה.
ההתמודדות של הסביבה עם היציאה מהארון
לתהליך היציאה יש השפעה ברורה גם על הסביבה הקרובה, לא רק היוצא.ת יעברו אותו. המשפחה, המעגל החברתי ולפעמים אפילו העבודה יושפעו ויעברו תהליך כלשהו. במאמר הזה אני אתייחס למשפחה. במאמר הזה אני מתייחסת למשפחה הקרובה.
אלמנט ההפתעה, מבחינת המשפחה הקרובה (ובכלל), הוא משמעותי. בעוד שהיוצא.ת עברו תהליך (לרוב ארוך) של הבנת הזהות הלא נורמטיבית, השלמה וקבלה, לסביבה זאת פעם ראשונה שיתקלו בזהות באותה הזהות. המוסכמות החברתיות, המושגים הלא מובנים, הדאגה ולפעמים גם ההתנגשות עם ערכי המוסר האישיים עולים בפעם הראשונה ומציפים רגשית. כל זה עלול להוביל לתגובות אינסטנקטיביות שיפגעו, לתחושת כאב, בגידה, פחד על העתיד והמשמעות של אותו גילוי.
בעוד שהיוצא.ת לא אחראי.ת על תגובות המשפחה אני מאמינה שנכון לקחת את כל מה שציינתי בחשבון בשיחה הראשונה בה אנחנו נספר ונחלוק את הזהות שלנו. המטרה הראשונית, לדעתי, היא פשוט לחלוק, להגיד "זו הזהות שלי, והיא חלק ממני". יחד עם זה, המטרה המשנית מטרה נוספת היא לקבל תמיכה, הבנה, הזדהות ותחושת בטחון ממי שכל כך קרוב אלינו.
אני חושבת שכדאי לזכור שכמו שהחיים שלנו, כאלה שמתמודדים.ות עם הזהות הא-נורמטיבית, התערעו, כך גם של המשפחה הקרובה שעכשיו נחשפת לכך בפעם הראשונה. כדאי להבין שיש מקום לסובלנות, הכלה ומקום להבעת תסכול, חשש ובלבול שלהם. תהליך היציאה וגיבוש הזהות מורכב, מאתגר ומטלטל ליוצא.ת ועלול להיות כך גם לאוהבים.ות שמסביב.
גם הסביבה יוצאת מהארון
השפעה חשובה נוספת היא העובדה שעכשיו גם המשפחה יוצאת מהארון ולא בהכרח מבחירה חופשית והדרגתית. ההחלטה היא של היוצא.ת (כמו שנכון שתהיה), אבל החשיפה היא של המשפחה כולה. בני.ות המשפחה הקרובה יתמודדו עם תגובות המשפחה המורחבת, סביבת העבודה, השכונה וגם אם יהיו תמיכה מלאה, הבנה וקבלה, זאת עדיין חוויה של יציאה מהארון. זה מערער, קשה וזה לא היה מבחירה ויוזמה חופשית. הם.ן ישאלו על דברים שהם.ן לא בהכרח יבינו (קשה להסביר בדס"מ למי שלא בקטע), יעומתו עם ערכים של החברה (א-מונוגמיה נתפסת כמבטלת את ערכי המשפחה) וכל זה כשהם.ן עדיין בתהליך למידה ובדיקה. וזה לא חד פעמי, זה מתמשך, בדיוק כמו בן.ת במשפחה שיצאו, גם המשפחה נחשפת שוב ושוב, לאורך הזמן.
יציאה מהארון, לתפיסתי זה אקט שמבטא שתי אמירות מהותיות. האחת היא: "זאת אני, זה לא כמו שציפיתם.ן או חשבת.ן, אבל זאת אני". והשניה היא: "זאת אני, אני צריכה שתהיו איתי בזה, אתם.ן חלק ממני ואני צריכה אתכם.ן שם". את המטרה של האמירה השנייה יהיה לנו יותר קל להשיג אם לא נתעלם מהקשיים הרגשיים שהסביבה שלנו חווה ואם נראה אמפטיה גם לקשיים האלה. ובעוד שלאף אחד.ת לא אמור להיות הכוח למנוע מאיתנו להיות מי שאנחנו, איך שאנחנו ואיזה אורח חיים לנהל, למעשים שלנו יש השפעה על הסביבה ואותה אני חושבת שצריך להבין ולהכיר.
